פסק-דין בתיק תא"מ 542-06-11

בבעלות התובעת רכב מסוג פורד פוקוס (להלן: הפורד) שנפגע, לטענתה, מרכב בבעלות הנתבע 1 (להלן: רכב הנתבעים ו הנתבע בהתאמה), שהיה מבוטח במועדים הרלבנטיים על ידי הנתבעת 2.

לטענת התובעת לפורד נגרמו נזקי רכוש בשל רשלנות נהג רכב הנתבעים ומכאן התביעה לחייב את הנתבעים בגין נזקי התובעת.

טענות הצדדים

1.        לטענת התובעת התאונה היתה בכביש 40 בצומת מצליח.

"נסעתי בנסיעה מצומת מצליח לרמלה, היתי צריכה לפנות ימימה לכיוון רמלה ולקחת את הנתיב השמאלי ביותר לרמזור שפונה שמאלה. הגעתי ממצליח לכיוון רמלה, יש צומת ופניתי ימינה והייתי צריכה לקחת את הנתיב השמאלי כדי להכנס לתוך רמלה.

ביצעתי פניה והכביש היה פנוי לחלוטין, היה צהריים, השלמתי את הפניה, האוטו שלי עמד קצת באלכסון בנתיב, עמדתי וחיכיתי לרמזור, לאחר מספר שניות, עשר שניות בערך, משהו כזה, אפילו יותר, הרגשתי התנגשות והאוטו שלי עף מהצד השני לנתיב הנגדי, הסתובב כמה סיבובים. הייתי עם הילדים באוטו, מזלנו שאני מקפידה לחגור חגורות, חזר חזרה ועלה על אי תנועה שהוא מאוד רחב".

(ראה פרוטוקול עמ' 1 שו 15-21).

התובעת הגישה תמונות של הפורד, הוגש וסומן ת/2.

כמו כן הוגשה ההודעה על האירוע שנמסרה לחברת הביטוח הראל, הוגש וסומן ת/1.

3.         לטענת הנתבע, אכן התאונה בצומת מצליח ואולם לטענתו התובעת חצתה 3 נתיבים מבלי לבחון כי הכביש פנוי, ובעת חצייתה את הנתיבים לא שמה לבה כי הוא נוסע בכביש הישר, לא נתנה זכות קדימה ועל אף נסיונו להתחמק מהתאונה לא יכול היה.

"באתי מכיוון רחובות לרמלה לוד. בנסיעה שלי, רמזור ירוק, נסעתי במהירות של 50-60 קמ"ש, הגב' יצאה ממצליח לדעתי הייתי בנתיב האמצעי, היא יצאה ובמקום להשתלב בצורה ישרה לכביש 40 היא חתכה שמאלה כדי לבוא שמאלה. כשראיתי אותה פחדתי שאני אפגע בה בכנף השמאלית ואז לקחתי ימינה וכנראה ראתה אותי, בטוח לא ראתה אותי, אחרת היתה עוצרת בנתיב הזה שלוקחים ימינה. היא היתה תוך כדי נסיעה מוחלטת. כמה שברחתי ימינה בכל זאת נתתי לה מכה בצד מאחורנית בצד השמאלי, היא הסתובבה שמאלה ועברה לצד השני, אמרתי ברוך השם שלא קרה דבר, אם היה בא רכב ממול היה גומר אותה לגמרי. יצאתי החוצה ובדקתי ושאלתי מה קורה עם הילדים, אמרה שהכל בסדר עם הילדים, אמרתי ברוך השם שהכל בסדר עם הילדים. יותר מאוחר בא בעלה, רציתי להביא משטרה, הוא א מ ר לא צריך הכל בסדר, אני אשלם השתתפות עצמית, נתחלק חצי חצי או שהוא ישלם השתתפות עצמית. זה ביני לבינו, אמרתי שאיני מסכים, לצערי הרב, נכון שדפקתי מכונית מאחורנית ומי שדופק מאחורנית אשם, אך אמרתי בכל פנים ואופן לא יכול להיות אשם בתאונה זו. היא חתכה את הכביש באמצע ולקחה באלכסון".

(ראה פרוטוקול עמ' 3 שו 31-32).

ב"כ הנתבע הגישה הודעה על האירוע שנמסרה על ידי נהג רכב הנתבעים לנתבעת 2, הוגש וסומן נ/1.

4.         לאחר שמיעת עדויות הנהגים ולאחר שהנהגים הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון במסמכים שהוגשו לי אני קובעת כי לשני הצדדים יש אחריות כלשהי לאירוע התאונה.

אני קובעת כי חלקה היחסי של התובעת באחריות לקרות התאונה הוא בשיעור של 65% וחלקו של הנתבע בשיעור של 35%, והכל מהנימוקים הבאים:

א.         אמנם, עדותו של הנתבע היתה עקבית, ואולם מצאתי כי לא ייתכן, כפי עדותו, שנסע במהירות המותרת בחוק ועדיין לא ראה את רכבה של הנתבעת שעה שהיא חוצה את הנתיבים, כשלטענתו נסע ישר.

במיוחד הדברים האמורים יפים לנוכח מוקדי הנזק כפי שיפורט להלן.

כשהנתבע נשאל אשר למהירות נסיעתו הוא העיד כי :

"ש. באיזה מהירות היית.